פרויקט סטילס י״ב
ניתוח תמונות
תמונה ראשונה
:פרטים מזהים לצילום
Kurt Cobain & Courtney Love
דיוויד לה- שאפל
2006
ברלין
היצירה ״Kurt Cobain & Courtney Love" צולמה על ידי הצלם דיוויד לה- שאפל בשנת 2006. לה שאפל הינו צלם אמריקאי הנולד בקונטיקט, ועבודותיו מתרכזות סביב נושאי אומנות הצילום, פרסום ואופנה. לה שאפל ידוע בזכות ההומור שמכניס לעבודותיו שלרוב עוסקות באייקונים עכשוויים ומעבירות ביקורת על תרבות הפופ.
בכלל, התמונה קשורה למאמרים שסקרתי בעבודתי, שעסקו בעבודותיו של לה- שאפל ובפרט אזכרו את סדרה זו. לה שאפל משלב המון אייקונים דתיים (נוצריים בעיקרם) בעבודותיו, ולרוב אף שואב השראה מן יצירות אמנות מוכרות (כמו לדוגמא: ״הסעודה האחרונה״ של לאונרדו דה וינצ׳י, ״הפייטה״ של מיכלאנג'לו וכו׳).
הדמות בתמונה הינה השחקנית והזמרת קורטני לאב, האוחזת בכפיל של הזמר וסולן הלקה ״נירוונה״ ובעלה לשעבר- קורט קוביין. התמונה הינה מחווה ליצירת האומנות ״הפייטה״ של מיכלאנג'לו (מצורפת תמונה מטה), בה יש אזכור לסצנה הנוצרית בה מריה מחזיקה את ישו הצלוב. תמונה זו עוררה שיח רב בקרב מעריצי להקת ״נירוונה״, זאת לאחר שמועות בדבר סיבת מותו הקשורות לאשתו המצולמת בתמונה.
התצלום הינו חלק מהסדרה ״Heaven to Hell"- סדרה העוסקת באזכורים של סממנים ואייקונים דתיים תוך הבעת ביקורת על תרבות הפופ העכשווית, הסוגדת לאלילי תרבות ולתרבות העושר. תמונה זו אף מופיעה על כריכת הספר שכתב לה-שאפל, ובתחתית תמונה זו ניתן להבחין בתינוק המסדר קוביות משחק עליהן מתנוסס שם הספר ״Heaven to Hell".
תמונה זו הינה תמונה חזקה מאוד בעיניי. הסיפור שלה- שאפל מנסה להעביר בעיניי הוא סיפור של אישה שאיבדה את אהבה וצריכה להתמודד עם אובדן זה. ממבטה של הדמות הנשית, ניתן לקבל הצצה לכאב הבלתי יתואר שחשים כאשר מאבדים אדם קרוב ואהוב. מבטה המופנה אל השמיים ומחפש עזרה מראה לנו את המצוקה הגדולה בה היא נמצאת, ואת כך שהיא צריכה הכוונה. כמו כן, קיים אזכור של הסצנה הנוצרית הידועה בה מריה מחזיקה את ישו הצלוב ומיוצגת באופן זהה גם ביצירת האמנות ״הפייטה״ של מיכאלנג׳לו. בעוד שמהפריים נראה כי שתי הדמויות המרכזיות הם בני זוג והתינוק שמופיע בתחתית הפריים הינו הילד שלהם, ההתכתבות עם ״הפייטה״ מוסיף רובד מורכב יותר ליחסים- אולי הם אם ובן? שאלה זו מסקרנת מאוד ומוסיפה המון עניין לצופה. כמו כן, ניתן לראות כי התינוק משחק בקוביות המשחק על גביהן מתנוסס שם הסדרה ״heaven to hell". קוביות משחק אלו מייצגות שאלה כה מהותית שמעסיקה אנשים פרטיים, עמים ודתות שלמות בחיפוש שלהן אחר החיים בעולם הבא. התינוק הקטן מייצג חיים שרק התחילו, וכבר אז הוא מתחיל להתעסק ולשחק עם קוביות המשחק שמייצגות את החיים והמוות. הוא איננו מודע לסיטואציה שוקרית מאחוריו- מות אביו, ומשחק בקוביות העוסקות בסוגייה מהותית זו. ראיית החיים הנאיבית שלו עוד לא אפשרה לו להתייחס לשאלה הזו, והוא איננו מודע לעובדה שיאלץ להתמודד עם שאלה זו לאורך כל חייו.
המסר המועבר לצופה הינו מסר סמוי. בעוד שעין הצופה נמשכת ישר אל הסצנה המרכזית הקורית בפריים- האישה האוחזת בבעלה המת, דווקא מה שקורה בתחתית הפריים מעביר את המסר בצורה המדויקת ביותר. בכדי להבין את המסר ברובד הגלוי והסמוי צריך להתעמק יותר בפריים ולחפש פרטים נוספים שפחות מושכים את העין, אך מוסיפים רובד עמוק מאוד לתמונה. באופן אישי, אני מוצאת את החיפוש אחר הרמזים שיכולים להבהיר את הסיטואציה ולתרום להבנת המסר של התמונה כמאוד מסקרן, ומוסיפים לי כצופה אתגר רב. אני אוהבת תמונות שאני צריכה להתעכב עליהן בכדי להבין את המשמעות האמיתית הצופנת בתמונה.
תמונה זו ליוותה אותי ועדיין מלווה אותי במחשבות לאחר שצפיתי בה. הרקע שידוע לי כצופה על התמונה ועל היחסים של קורטני לאב וקורט קוביין מוסיפים אירוניה לתמונה זו ומעלים את החשדות של מעריצי הלהקה בדבר סיבת מותו של קוביין. מלבד הסקרנות שמועלה עקב ידיעת הסיפור של בני הזוג, התמונה עצמה חזקה מאוד. מלבד האסטיות הגבוהה והמוקפדת שבה- המעניקה לפריים הטרגי מראה מעט חלומי, המסר המועבר בה חזק מאוד. תפיסת האובדן של אדם החשוב לנו וההאחזות בו הינה דבר מאוד אנושי. הכתובת המופיעה בתחתית הפריים על קוביות המשחק מעבירה מסר חזק גם כן- Heaven to Hell? בעוד שבתמונה אנו רואים אובדן של אדם שככל הנראה ניצב בפני גן עדן או גיהנום, החיים מסביבו ממשיכים להתקיים. לאדם יש אישה תינוק שיאלצו לחיות בלעדיו. בעוד שאדם אחד סיים את חייו, חייו של התינוק הקטן המשחק בקוביות המשחק שעליהן הכתובת הכה משמעותית שמעסיקה המון אנשים במהלך חייהם. אך התינוק עדיין בשלב שבו הוא איננו מבין, וחושב כי החיים הם משחק.
*
התמונה צולמה בעדשת נורמל.
הפרספקטיבה הינה פרספקטיבה מתונה- סגורה.
ניתן לראות כי הדמויות לא קרובות מדי לעדשת המצלמה ולכן ניתן להסיק כי לא היה שימוש בעדשת טלה (זום). כמו כן, ניתן לראות כי לא קיימים ״עיוותים״ בקצוות הפריים ולכן ניתן להסיק כי לא השתמשו בעדשה רחבה.
הפרספקטיבה הינה פרספקטיבה מתונה- סגורה- אנו רואים המון פרטים ברקע הפריים ולא נותר המון מקום לדמיון לצופה- התפאורה ברורה, ולכן הפרספקטיבה סגורה. אך, ניתן לראות כי התמונה צולמה במרחק מן הדמויות, וכי האלכסונים בפריים יוצרים תחושת עומק. לכן, הפרספקטיבה מתונה עד סגורה.
האלכסונים בפריים מופיעים בעיקר במרקם התקרה והרצפה- המורכבות שתיהן מפסים. נקודת המגוז בפריים מתרכזת בידה של קורטני לאב האוחזת את כפילו של קוביין.
*
התמונה צולמה במהירות תריס גבוהה. ניתן לראות כי התמונה ״קפואה״ וכי אין מריחות או טשטוש. הדמויות, הרקע והפריטים בתמונה מופיעים בחדות.
ניתן לראות כי שלל הרבדים שבתמונה מופיעים בחדות, וכי לא קיים ״טשטוש״ מאחורי הדמויות, לכן ניתן להסיק כי התמונה צולמה עם צמצם סגור שלו נטייה לעומק שדה מלא. כמו כן, המצולמים היו קרובים יחסית אל עדשת המצלמה.
*
מיקום הדמויות בפריים- שתי הדמויות המרכזיות מופיעות מעט שמאלה ממרכז הפריים. כמו כן, דמות התינוק מופיעה בשליש הימני של התמונה.
יחסי דמות רקע- קיימת התכתבות בין הדמויות לרקע.
מירכוז/ חוק השלישים- שתי הדמויות המרכזיות מופיעות במרכז הפריים, בעוד שהתינוק מופיע בשליש הימני.
דינמית/ סטטית- הקומפוזיציה הינה קומפוזיציה סטטית.
סימטריה- הפריים אינו סימטרי.
מיקום הדמויות בפריים- שתי הדמויות המרכזיות מופיעות מעט שמאלה ממרכז הפריים. כמו כן, דמות התינוק מופיעה בשליש הימני של התמונה.
יחסי דמות רקע- צבעי הדמויות משתלבים בצורה מושלמת עם הצבעוניות של הרקע. הדמויות נשענות על אלמנטים המרכיבים את רקע התמונה ובכך קיימת התכתבות בין השניים. התינוק מניח את ידו על הקוביות שמהוות אביזרים בסט ועליהן מתנוסס שם הסדרה והספר של לה שאפל ״Heaven to Hell". כמו כן, נדמה כי לאב נשענת על הקיר האחורי בתמונה, ואוחזת בקוביין השכוב על מיטה.
מירכוז/ חוק השלישים- שתי הדמויות המרכזיות מופיעות במרכז הפריים, בעוד שהתינוק מופיע בשליש הימני.
דינמית/ סטטית- הקומפוזיציה הינה קומפוזיציה סטטית. בנוסף לעובדה שדמותו של קוביין שכובה מתה, ניתן להרגיש כי התחושות שעוברות במוחה של לאב מקפיאות את היכולת לנוע והדמויות אינן נראות בתזוזה. מבטו של התינוק המחייך אל המצלמה ונעצר גם כן בפוזיציה מסוימת משדר תחושה סטטית גם כן.
סימטריה- הפריים אינו סימטרי. מלבד העובדה שהדמויות ממוקמות מעט שמאלה מן מרכז הפריים, ניתן לראות כי יש חלון אחד המופיע מימין למרכז התמונה וכי לא קיימים אלמנטים החוזרים בשני צידי הפריים.
*
הצבע הבולט ביותר בפריים הינו הצבע הירוק- המופיע בפסים שמעטרים את תקרת ורצפת הסט, וכן בקוביות המשחק שבקדמת הפריים. כמו כן, ברקע הפריים ישנם ציורים רבים של עצים ירוקים.
צבע בולט נוסף הינו גווני הכתום- צהוב- אדום המופיעים בפריים ומעניקים תחושת חמימות. הצבע האדום מופיע על רצפת הסט וכן על הקוביות שבקדמת הפריים. צבעי הגוף וגווני הכתום- צהוב גם כן בולטים מאוד בפריים, ובעיקר במרכזו. הדמויות המרכזיות מוארות במעין הילה צהובה שמתפשטת לאורך הפריים ומושכת את העין לצבע דומיננטי זה.
התאורה הינה תאורה מלאכותית. מלבד העובדה שניתן לראות מנורה דולקת מתקרת הסט, ניתן להבחין גם כי נוצרת הילה מאחורי שתי הדמויות המרכזיות. לכן, ניתן להסיק כי היה שימוש בתאורת סטודיו אחורית שהעירה את שערה של הדמות המרכזית. כמו כן, ניתן להבחין כי חזהו וכתפו של הדמות הגברית מחזירים אור- ולכן ניתן להסיק כי היה שימוש גם בפנס סטודיו ישיר (מקדמת הפריים).
*
הצלם אינו חלק מהסיטואציה-הוא מצלם אותה מבחוץ ובוחן את המתרחש בפריים. זווית הצילום היא טיפה מתחת לגובה העיניים- ניתן לראות כי הצופה נמצא בקו ישיר אל דמות הגבר השוכבת בעוד שמותה של האישה נראית מעט מלמטה. התחושה של המבט המעט מלמטה מעניקה האדרה לשתי הדמויות בפריים ומייצרת דרמה לסיטואציה הקשה שקורית בפריים. התחושות מועצמות כיוון שהדמויות צולמו מעט מלמטה. גודל הפריים הינו לונג שוט- ניתן לראות את הדמויות במלואן ואינן התמקדות על חלק גוף מסוים ואו חיתוך של חלק גוף מסוים.
*
בחרתי בתמונה זו כיוון שהיא משלבת באופן מדויק סיפור של שני אייקוני תרבות עם יצירת אומנות מוכרת וידועה הלקוחה מתוך סצנה נוצרית קלאסית- אחיזתה של מריה הבתולה בבנה, ישו הצלוב. תמונה זו חזקה מאוד בעיניי ובכל פעם שאני מביטה בה עוברת בי תחושת צמרמורת, ולכן בחרתי לנתח אותה. כאשר העמקתי בדברים שפחות גלויים בפריים, הצלחתי להבין טוב יותר את משמעות הסדרה ״heaven to hell".
ליישום התמונה, אקח איתי את הדרך שבה לה- שאפל משחזר את מנחי הגוף מיצירות האמנות המקוריות. כמו כן, אקח לתשומת לב רבה יותר את החשיבות של מבטי הדמויות. בנוסף, על ידו של הכפיל של קורט קוביין ניתן לראות שלוש נקודות מהן יורד דם (דבר המופיע בהמון יצירות אמנות המתארות את צליבתו של ישו) ולכן אעשה זאת גם כן.
תמונה שנייה
פרטים מזהים לצילום:
Last supper
דיוויד לה- שאפל
2003
היצירה ״Last Supper" צולמה על ידי הצלם דיוויד לה- שאפל בשנת 2003. לה שאפל הינו צלם אמריקאי הנולד בקונטיקט, ועבודותיו מתרכזות סביב נושאי אומנות הצילום, פרסום ואופנה. לה שאפל ידוע בזכות ההומור שמכניס לעבודותיו שלרוב עוסקות באייקונים עכשוויים ומעבירות ביקורת על תרבות הפופ.
בכלל, התמונה קשורה למאמרים שסקרתי בעבודתי, שעסקו בעבודותיו של לה- שאפל ובפרט אזכרו את סדרה זו. לה שאפל משלב המון אייקונים דתיים (נוצריים בעיקרם) בעבודותיו, ולרוב אף שואב השראה מן יצירות אמנות מוכרות (כמו לדוגמא: ״הסעודה האחרונה״ של לאונרדו דה וינצ׳י, ״הפייטה״ של מיכלאנג'לו וכו׳).
בתמונה ניתן לראות כ-13 דמויות בניהן הדמות המרכזית המגלמת את ישו. הדמויות הינן צעירים הלבושים בבגדים פשוטים, ונראים ממעמד הביניים. ישו מוקף בחבריו מ״השכונה״, איתם נוהג לבלות, לסעוד ולשחק בקלפים.
התמונה הינה מחווה ליצירת האמנות ״הסעודה האחרונה״ של לאונרדו דה וינצ׳י, בה יש אזכור לסצנה הנוצרית- סעודתו האחרונה של ישו לפני צליבתו.
(הסעודה האחרונה, לאונרדו דה וינצ׳י)
התצלום הינו חלק מהסדרה ״Jesus is my Homeboy"- סדרה בת שש תמונות העוסקת באזכורים של סממנים ואייקונים דתיים דרך דמותו של ישו. לה-שאפל בחר לשלב לכל אורך הסדרה צעירים מקבוצות אתניות שונות ומגוונות, ולשלב אנשים שלרוב החברה מדחיקה לשוליים. באמצעות כך, הוא מנגיש את ישו של הנצרות לכולם ומדגיש את העובדה כי גם ישו לא הסתובב עם בני אצולה- הוא היה מוקף באנשים וחברים בני המעמד הבינוני והנמוך. מסר הסדרה הוא שאם ישו, מנהיג הנצרות עשה זאת, גם עלינו לעשות כך.
*
ניתוח סובייקטיבי - פרשנות אישית:
מה הפרשנות שלך לצילום, מה לדעתך הסיפור שמנסה הצלם להעביר, איזה רגש היא מעבירה, מה המסר המועבר לצופה, סמוי או גלוי, כיצד האמצעים שציינת קודם תורמים לרגשות שלך, האם התמונה יצרה הזדהות , האם התמונה משפיעה על תפיסות/עמדות שלך, האם התמונה המשיכה ללות אותך במחשבות גם אחרי שצפית בה.
התמונה ניתן לראות דמות מרכזית המוקפת בהילה ודומה מאוד לישו. מסביב לישו, יושבים המון בחורים ובחורות צעירים (הרוב הוא רוב גברי). הצעירים נראים כמו החבר׳ה של ישו מה״שכונה״, איתם הוא נוהג לבלות בזמנו הפנוי, לשתות עמם בירה, לאכול איתם ולבלות.
המסר המועבר לצופה הינו כך שישו הינו ישו של כולם. גם ישו לפני מותו היה חלק מהחבר׳ה, והוא לא התרועע עם בני אצולה ובני המעמד הגבוה. על פי העדויות, לישו היו חברים מקבוצות אתניות מגוונות והוא נהג להקיף עצמו באנשים שהחברה נוטה להדחיק לשולייה. בעצם כך שלה- שאפל בוחר להציג את ישו, אלוהי הנצרות, כאחד מהחבר׳ה- הוא מנגיש את ישו לעם ואומר כי אם ישו לא התנשא מעל אנשים ובילה עם אנשים מגוונים, על כל מי שמאמין בנצרות לעשות זאת גם כן. אין להפלות אדם בשל גזעו/ דתו/ נטייתו המינית/ מעמדו הסוציו- אקונומי.
תמונה זו הינה תמונה חזקה שהמשיכה ללוות אותי גם לאחר הצפייה בה. לרוב, אנו רגילים לראות את דמות האלוהים ושליחיו כדמויות נשגבות שלא ניתן להגיע למעמדן. לעצם כך שלה-שאפל בוחר להראות את ישו כאחד מהעם יש משמעות אדירה, ובעיניי זוהי נחשבת לפריצת דרך במחשבה על הדת. האמצעים שגיליתי קודם לכן, ובעיקר מידע קודם על הסדרה גרמו לי להבין טוב יותר את משמעות התמונה, אף על פי שברור כי ישו מוצג כאדם פשוט בתמונה זו. כמו כן, הץמונה יוצרת הזדהות גדולה בעיניי. כפי שציינתי קודם, הבחירה להראות את ישו כאחד מהחבר׳ה, ולמנות אותו יחד עם אנשים שאני יכולה להזדהות עמם ובאותה מידה להיות מצולמת בתמונה במקומם, יוצרת לי כצופה תחושת הזדהות עמוקה עם הסיטואציה ועם המסר המועבר. התמונה גרמה לי לחשוב מחדש על התפיסה של האלוהות כמשהו נשגב שלא ניתן להגיע אליו, והזכירה לי כי לעיתים הדמויות שאני מעריצה ושנחשבות בעיניי לעליונות (ללא קשר לדת) חוות דברים אנושיים בדיוק כמוני- וכי לא הכל נוצץ כפי שנראה לעיתים.
*
התמונה צולמה בעדשה רחבה.
הפרספקטיבה הינה פרספקטיבה סגורה.
העדשה הינה עדשה רחבה. ניתן לראות כי יש המון דמויות בפריים וכי המרחב שהן נכנסו אליו גדול. לכן, על מנת להכניס את כל הפרטים לפריים יש צורך בשימוש בעדשה רחבה. הפרספקטיבה הינה פרספקטיבה סגורה-
אנו רואים המון פרטים ברקע הפריים ולא נותר המון מקום לדמיון לצופה- התפאורה ברורה, ולכן הפרספקטיבה סגורה. כמו כן, הדמויות ממסגרות הת הפריים והתקרה והרצפה חתוכות, כך שנוצרת תחושה של פרפסטיקה סגורה. האלכסונים בפריים נוצרים בעיקר מראשי האנשים ומהחיתוכים של הדלת עם הקיר שמתמשכים לקו ישיר עם האנשים. נקודת המגוז בפריים מתרכזת בראשו של ישו.
*
צולם במהירות תריס גבוהה. ניתן לראות כי התמונה ״קפואה״ וכי אין מריחות או טשטוש. הדמויות, הרקע והפריטים בתמונה מופיעים בחדות.
עומק שדה רדוד. ניתן לראות כי הרקע והדמויות שמופיעות באחורי הפריים (מאחורי דמותו של ישו) נמצאים פחות בחדות מאשר קדמת הפריים. ניתן להסיק כי הצמצם היה בינוני וכי המרחק של הדמויות מהמצלמה הוא המשפיע על הטשטוש.
*
מיקום הדמויות בפריים- מופיעות בכל רוחב הפריים.
יחסי דמות רקע- הדמויות מתכתבות עם הרקע בצבעוניות, ונעזרות באביזרים המרכיבים את הרקע.
מירכוז/ חוק השלישים- דמות ישו ממורכזת בעוד ששתי קבוצות האנשים נמצאות בשלישים של התמונה.
דינמית/ סטטית- הקומפוזיציה דינמית- ניתן לראות כי הדמויות באמצע תזוזה.
סימטריה- התמונה כמעט סימטרית.
מיקום הדמויות בפריים- מופיעות בכל רוחב הפריים.
יחסי דמות רקע- הדמויות מתכתבות עם הרקע בצבעוניות- הצבעים התואמים את צבעי העור של הדמויות והאביזרים ברקע +התאורה הירוקה תואמים את לבוש הדמויות. כמו כן, הדמויות נעזרות באביזרים המרכיבים את הרקע.
מירכוז/ חוק השלישים- דמות ישו ממורכזת בעוד ששתי קבוצות האנשים נמצאות בשלישים של התמונה.
דינמית- הקומפוזיציה דינמית- ניתן לראות כי הדמויות באמצע תזוזה- כולם מדברים אחד עם השני, אוכלים, שותים ועוברים דרך הדלת.
סימטריה- התמונה כמעט סימטרית. בעוד שדמות ישו מחלקת את התמונה לשניים, ניתן לראות כי לחלק מהדמויות יש דמות מולה שעושה בדיוק את אותה הפעולה רק בשיקוף לאמצע. אך, ככל שהדמויות מתקרבות אל דמותו של ישו, הסימטריה מפסיקה והדמויות עושות פעולות שונות.
*
יש שימוש בצבעים חמים וקרים. מצד אחד, הצבעים ירוק וכחול דומיננטיים מאוד- בעיקר בחלקו העליון של הפריים בתאורה הירוקה ובמפה הכחולה הבולטת בפריים. מצד שני, גווני האדום והחום החמים דומיננטיים מאוד גם כן- בפריטי הלבוש של הדמויות, בגווני העור ובפרחים הנמצאים ברקע הפריים.
*
התאורה הינה תאורה מלאכותית- תאורת סטודיו ומנורות. ניתן לראות כי ישנן מנורות שתלויות מן התקרה של הסט ומאירות את הפריים. כמו כן, ניתן לראות כי מאחורי ישו יש הילת אור- שככל הנראה נוצרה בשילוב של עריכה ופנס אחורי שהאיר את שערו.
התאורה רכה והדמויות לא נראות כאילו הוארו באופן מלאכותי ומוגזם. התאורה מרוכזת מאוד רק בחלקו האחורי של דמותו של ישו.
*
נקודת מבט של הצלם- הצלם בוחן את הסיטואציה מרחוק ואיננו חלק ממנה. הוא עומד מול ההתרחשות, דבר המעניק לנו את היכולת לראות את הסיטואציה בשלמותה ללא התערבות הצלם.
זווית הצילום היא מגובה העיניים, דבר המעניק לצופה תחושה שהוא חלק מהסיטואציה וכי המצולמים הם אנשים רגילים כמוהו. לא נוצרת תחושת האדרה/ מזעור.
גודל הפריים- הפריים מצולם בלונג שוט. ניתן להבין זאת עקב כך שרואים את כל חלקי גופם של כל המצולמים. ניתן לראות את הדמויות במלואן ואינן התמקדות על חלק גוף מסוים ואו חיתוך של חלק גוף מסוים.
*
סיכום ומסקנות:
בחרתי בתמונה זו מכיוון שהיא מדמה יצירת אומנות שאני באופן אישי מאוד אוהבת- ״הסעודה האחרונה״ של דה וינצ׳י. ליצירה זו נעשו אינטרפרטציות רבות לאורך השנים- בציורים ובצילומים. אני חושבת שהגרסה של לה שאפל מעבירה מסר חשוב- כולנו שווים. גם ישו היה אדם שהסתובב עם החבר׳ה ולא עם אנשים מהמעמד הגבוה. אנחנו כחברה צריכים לדאוג לא להפלות אף אדם על רקעו/ מוצאו/ דתו/ גזעו/ נטייתו המינית וכו׳.
ליישום צילום זה, אקח עמי את העובדה שאצטרך להשתמש ב12 שחקנים (12 השליחים של ישו). כמו כן, אתייחס להילה הנוצרת סביב ראשו של ישו (הילה המופיעה בציור וניתן לראותה בצילומים נוספים). אהבתי מאוד את השימוש בדברים יום- יומיים כגון: חולצות טריקו, סניקרס, כובעי מצחייה וכו׳. אני חושבת שהשימוש באביזרים יום יומיים יתרום למשמעות הצילום שלי גם כן, ויוסיף רובד לתקופה המודרנית בה אנו חיים.
תמונה שלישית
פרטים מזהים לצילום:
המלכת שאול
עדי נס
2007
רחובות בישראל
התמונה ״המלכת שאול״ צולמה על ידי הצלם עדי נס בישראל בשנת 2007. עדי נס הוא צלם ישראלי שנולד בשנת 1966.
התמונה הינה חלק מהסדרה ״סיפורי התנ״ך״, אליה התייחסתי במאמרים שסקרנו.
סדרת התמונות ״סיפורי התנ״ך״ הינה סדרה המשחזרת סצנות מקראיות ידועות. גיבורי הסדרה הינם אנשי המעמד הנמוך, הומלוסים, אנשי הרחוב- האנשים ״שקופים״ שהחברה נוטה להדחיק לשולייה, ולרוב לא ניתנת להם כל התייחסות. נס מצלם סדרה זו ברחובות ישראל ובנופים אורבניים. בסגנון הצילום קיימת התייחסות לסגנון הציור של רמברנט- צלם יהודי מתקופת הבארוק. כמו כן, בתמונה ניתן לראות התייחסות לציורו של איליה רפין ״איוון האיום רוצח את בנו״.
(איליה רפין ״איוון האיום רוצח את בנו״)
תמונה זו עוקבת אחר סיפור המלכתו של שאול המלך, שהומלך על ידי שמואל. שאול ממולך שלוש פעמים- אירוע חריג שאינו חוזר על עצמו במהלך התנ״ך. בין ההמלכות שאול עובר תהליכים רבים הן עם עצמו והן עם עם ישראל, דבר שניכר מאוד בתמונה.
*
ניתוח סובייקטיבי - פרשנות אישית
מה הפרשנות שלך לצילום, מה לדעתך הסיפור שמנסה הצלם להעביר, איזה רגש היא מעבירה, מה המסר המועבר לצופה, סמוי או גלוי, כיצד האמצעים שציינת קודם תורמים לרגשות שלך, האם התמונה יצרה הזדהות , האם התמונה משפיעה על תפיסות/עמדות שלך, האם התמונה המשיכה ללות אותך במחשבות גם אחרי שצפית בה.
שתי הדמויות בצילום נראות מאוד מבוהלות, והדמות המבוגרת יותר מגוננת על הדמות הצעירה יותר. שתי הדמויות נראות כאילו הן חולקות גורל משותף ועברו המון דברים ביחד. כעת, נראה כי השניים התבשרו בבשורה שלילית, וכי עליהם לתמוך אחד בשני ולהיות הכתף אחד של השני. התמונה חזקה מאוד בעיניי- הרגש העיקרי שאני מרגישה בעת הצפייה הינו כאב ופחד. הדמויות נראות מבוהלות ומסכנות, וניתן לראות על פי ארשת פניו של המבוגר יותר כי המצב אינו טוב. האמצעים שציינתי קודם, ובעיקר אופי הסדרה תורמים מאוד להבנת המסר ומשמעות התמונה. עצם כך שנס בוחר להשתמש בדמויות משולי החברה, אותן החברה מדחיקה לצד, והוא בוחר לשים אותן באור הזרקוקרים מעניקה משמעות לטקס זה. טקס ההכתרה הינו טקס מלכותי, מפואר- אליו רק בני המעמד הגבוה זוכים להגיע. השימוש באנשים מהמעמד הנמוך, אליהם לא ניתן יחס כלל והלבשת המעמד הנכבד הזה עליהם, יוצרת אירוניה ופערים. אירוניה זו מדגישה את הביקורת החברתית שבסדרה זו- מדוע אנו מתעלמים מהאנשים ״השקופים״?
תמונה זו חזקה מאוד בעיניי, והיא המשיכה ללוות אותי אחרי הצפייה בה. התמונה השפיעה עליי מאוד בפן הרגשי. ביחס להפקותיו של דיוויד לה- שאפל, אשר נראות מאוד אסתטיות לעין, התמונה הזו בולטת בפשטותה ובצבעוניות אחידה. הבחירה להאחז בפשטות מעניקה יותר מקום להבעות פניהם של הדמויות, והמבט של שתי הדמויות בפריים מושך מאוד את תשומת הלב של הצופה. התמונה משאירה אותי עם תחושות קשות ואני מרגישה עצובה כאשר אני מביטה בה.
*
צולם באמצעות עדשת טלה.
הפרספקטיבה המתקיימת בצילום היא שטוחה. התמונה צולמה בעדשת טלה- ניתן לראות כי קיים קלואז- אפ לפניהם של הדמויות המרכזיות. כמו כן, ניתן לראות כי הרקע מטושטש (עומק שדה רדוד), ולעדשת טלה ישנה נטייה לעומק שדה זה.
הפרספקטיבה הינה פרספקטיבה שטוחה- ניתן לראות כי הרקע מטושטש וכי לא קיימת תחושת עומק בפריים. הדמויות בולטות בקדמת הפריים, בעוד שהרקע מטושטש וחסר עומק.
*
צולם במהירות תריס גבוהה. ניתן לראות כי התמונה ״קפואה״ וכי אין מריחות או טשטוש. הדמויות, הרקע והפריטים בתמונה מופיעים בחדות.
*
עומק שדה רדוד. ניתן לראות כי הדמויות נמצאות בחדות ובקדמת הפריים, במרחק קטן מאוד מן המצלמה. כמו כן, הרקע מטושטש- לכן ניתן להניח שהשתמשו בצמצם פתוח שיצר עומק שדה רדוד.
*
קומפוזיציה:
מיקום הדמויות בפריים- מרכז הפריים.
יחסי דמות רקע- צבעוניות זהה.
מירכוז/ חוק השלישים - הדמויות ממורכזות בפריים.
דינמית/ סטטית
סימטריה - אין סימטרייה בפריים.
מיקום הדמויות בפריים- הדמויות נמצאות במרכז הפריים, ולא קיימת התרחשות נוספת מלבד פעולת החיבוק בה הם נמצאים.
יחסי דמות רקע- מכיוון שהרקע מטושטש, לא קיימת התכתבות מיוחדת עם הרקע. אך, ניתן לראות כי הצבעוניות של הרקע ושל הדמויות זהה- הרקע, צבעי העור של הדמות, צבעי השיער ובגדיהם צבועים בגווני חום- אפור. הרקע החום שמורכב מאבנים משתלב עם גלימותיהן החומות, עיניהם החומות ועם צבע עורם הבהיר והמעט מלוכלך.
מירכוז/ חוק השלישים - הדמויות ממורכזות בפריים. הפריים כולו עוסק בהם, והם ממלאים את כל רוחבו.
דינמית/ סטטית- הקומפוזיציה הינה קומפוזיציה סטטית.
הדמויות נמצאות בחיבוק ולא נאית תזוזה מהמנח בו הם נמצאים. נראה כי שניהם נמצאים בתנוחה זו כבר כמה דקות, תומכים זה בזה וחיים את חייו של השני. מבטו של האיש המבוגר הצידה נעצר גם כן בפוזיציה מסוימת המשדרת תחושה סטטית גם כן.
סימטריה - אין סימטרייה בפריים. שתי הדמויות עושות דברים אחרים, ולא קיימת סימטריה בפריים.
*
הצבעים הינם צבעי אדמה חמים. התמונה כולה- החל מהרקע, צבעי העור של הדמות, צבעי השיער ובגדיהם צבועים בגווני חום- אפור. הרקע החום משתלב עם גלימותיהן החומות, עיניהם החומות ועם צבע עורם הבהיר והמעט מלוכלך.
*
התאורה הינה תאורה טבעית - הצילום צולם ברחוב בשעות הצהריים, בהן האור אינו חד אך איננו מרוכך כמו בשקיעה. כמו כן, ניתן להסיק כי קיים שימוש בפלאש של המצלמה- זאת עקב הברק שמוחזר על ידי עור פניהם ושיערם. התאורה הינה תאורה ישירה- ניתן לראות כי הזווית ממנה מגיע האור היא ממול לדמויות המצולמות.
*
הצלם הינו חלק מהסיטואציה- הוא מצלם את הדמויות באופן מאוד קרוב ואף מעט פולשני. זווית הצילום הינה מגובה העיניים של הדמות המבוגרת יותר- ניתן לראות את פניו באופן ישיר לקו העיניים של הצופה והצלם. גודל הפריים הינו מדיום שוט- התקריב הוא ברובו על פני המצולמים, אך ניתן לראות גם את חלק גופם העליון.
*
סיכום ומסקנות
בחרתי בתמונה זו מכיוון שהיא תמ ונה חזקה מאוד בעיניי. ברגע שראיתי תמונה זו, לא יכולתי להפסיק להסתכל עליה למשך מספר דקות. ניתן לחוש המון רגשות כאשר צופים בתמונה זו- ואני מאוד אוהתב תמונות שהמבט של הדמויות מלווה אותי בתחושותיי לאחר מכן.
התמונה מעבירה ביקורת- בעוד שהסצנה המקראית מעבירה רגע מפואר- המלכתו של שאול המלך על ידי שמואל, הדמויות בתמונה נראות עניות, וכאלו שגורלן איננו מפואר כשל גורל המלך שאול. הבחירה להשתמש באנשים ״השקופים״ כדי להעביר את סיפורי התנ״ך הינה בחירה גאונית, אשר מעביר מסר חד על החברה בה אנו חיים כיום. אף אדם לא שם את האנשים השקופים במרכז, להפך- החברה דוחקת אותם לשוליים, אך נס בוחר לשים אותם בסצנות אדירות ובמרכז אור הזרקורים. הוא מכריח אותנו כחברה להסתכל בעיניים לדברים הלא נעימים שאנו מדחיקים.
ליישום הצילום שלי אקח עמי את המבטים של הדמויות בתמונה. הרגשות העולים לי כצופה הם בעיקר בגלל מבטן של הדמויות, הרי התמונה עצמה אסתטית מאוד ו״פשוטה״- ללא צבעים בולטים או אביזרים מפוארים. הפשטות שבתמונה משכה אותי מאוד, ולדעתי גרמה לתמונה להיות חזקה כפי שהיא.
.jpg)
